אדר שני
ר' משה דוב בן ליפמן ז"ל
ה אדר תש"נ


ר' משה פנחס בן יעקב יוסף ז"ל
ח אדר שני תשמ"ט


ר' זאב בן שלום ז"ל
ד אדר שני תשכ"ז


מ' חנה שושנה בת חיים שוננפלד ע"ה
י"ח אדר שני תשס"ה


מ' קלרה צ'רנה בת צבי דב ע"ה
י"א אדר שני תשס"ח


מ' צילה צ'רנה בת וילי ע"ה
ג אדר שני תשס"ה


מ' פייגא רייזע בת משה ע"ה
כ"ח אדר שני תשס"ה


מ' לוטי בת פרץ ע"ה
כ"ב אדר שני תשס"ה


מ' יפה שריפה בת פרחה ע"ה
כ"ט אדר שני תשס"ה


מ' גניה בת שמשון ע"ה
י"ח אדר שני תשס"ח


ה' שלום יצחק בן שמואל ז"ל
ב אדר שני תשס"ח


ר' עמנואל (מוני) בן מרדכי ז"ל
י"ז אדר שני תשס"ח


ר' מיכאל
ח אדר שני תשכ"ב


ר' יצחק אפרים בן דוד ז"ל
י"ג אדר שני תשס"ה


ר' הרצל בן יוחנן ז"ל
כ"ב אדר שני תשס"ה


ר' דוד בן ניסים ז"ל
א אדר שני תשס"ה


ר' אשר בן צבי ז"ל
כ"ד אדר שני תשמ"ט


ר' אברהם הרמן צבי בן דוד שלמה ז"ל
כ"ב אדר שני תשס"ח


ר' אליעזר חיים שמואל בן אברהם אהרן יהודא ז"ל
כ אדר שני תשי"ז


ר' שמחה בן שמואל ז"ל
כ"ט אדר שני תשנ"ז


ר' שמואל מנחם בן צבי מנשה ז"ל
ו אדר שני תשי"ז


ר' שמואל זאנוויל בן אהרן הלוי ז"ל
כ"ח אדר שני תשנ"ב


ר' שמואל הכהן בן דוד ז"ל
י"ב אדר שני תשל"ח


ר' שמואל בן שמחה יוסף ז"ל
ה אדר שני תשנ"ז


ר' קלמן חיים בן יואל ז"ל
י"ט אדר שני תשמ"ט


ר' קלמן בן יוסף ז"ל
ח אדר שני תשמ"ט


ר' קורט בן ארתור ז"ל
כ"ט אדר שני תש"ס


ר' צבי פסח בן שלמה ז"ל
י"א אדר שני תשמ"ד


ר' צבי בן דוד ז"ל
ג אדר שני תשכ"ב


ר' פנחס בן בנימין ז"ל
כ"ג אדר שני תשל"ו


ר' עזריאל בן אברהם ז"ל
ג אדר שני תשמ"ד


ר' נתן יצחק בן אהרן ז"ל
ה אדר שני תש"ל


ר' נחום בן לוי ז"ל
כ"א אדר שני תשל"ו


ר' משה לייב בן אברהם יעקב ז"ל
ט אדר שני ת"ש


ר' משה בן שמערל ז"ל
ג אדר שני תשמ"ו


ר' משה בן נחום ז"ל
ו אדר שני תש"ס


ר' משה בן לייב אפרים ז"ל
כ"א אדר שני תש"ס


ר' משה בן דוד ז"ל
כ"ט אדר שני תש"ס


ר' מרדכי מאיר
כ"ה אדר שני תשכ"ב


ר' מרדכי בן צבי יצחק ז"ל
א אדר שני תשמ"ו


ר' מנחם מנדל
ג אדר שני תשנ"ה


ר' מנדל בן דוד ז"ל
ב אדר שני תש"ל


ר' מאיר שמעון בן אורי' הכהן ז"ל
א אדר שני תשכ"ז


ר' ליפא יונתן בן מנחם מנדל הלוי ז"ל
ב אדר שני תשנ"ז


ר' לודויג בן יוסף ז"ל
י"ז אדר שני תשי"ז


ר' כזורי בן חוגי ז"ל
א אדר שני תשנ"ה


ר' יששכר בן יוסף ז"ל
כ"א אדר שני תשמ"ד


ר' ישראל חיים בן זליג ז"ל
כ אדר שני תשכ"ב


ר' ישאל בן אליעזר ז"ל
ו אדר שני תש"ל


ר' ישראל בן זאב ז"ל
כ"ג אדר שני תש"ל


ר' יוסף בנימין בן יוסף ז"ל
א אדר שני תש"ל


ר' יצחק בן יוסף ז"ל
כ"ד אדר שני תשנ"ה


ר' יעקב משה בן שמואל לייב ז"ל
כ"ב אדר שני תשמ"א


יעקב מאיר בן משה ז"ל
כ"ו אדר שני תרפ"ד


ר' יעקב ישעי' בן ישראל ז"ל
י"ח אדר שני תשל"ח


ר' יעקב בן שמואל שמערל ז"ל
כ"ו אדר שני תשנ"ה


ר' יעקב בן ראובן ז"ל
כ"ג אדר שני תשמ"ט


ר' יעקב בן משה ז"ל
א אדר שני תשנ"ה


ר' יעקב בן מרדכי ז"ל
י"ז אדר שני תשל"ג


ר' יעקב בן גבריאל ז"ל
י"ח אדר שני תשל"ו


ר' יחיאל מיכל בן יצחק אייזיק ז"ל
י"א אדר שני תשמ"ו


ר' יוסף בן אברהם הירש ז"ל
ב אדר שני תשנ"ב


ר' יוחנן צבי בן מרדכי ז"ל
ה אדר שני תשל"ג


ר' יוזל בן שלום ז"ל
ז אדר שני תשנ"ב


ר' יואל בן אברהם ז"ל
ו אדר שני תשל"ג


ר' יהושע
ו אדר שני תשל"ג


ר' יהודה לייב בן מנחם בן ציון ז"ל
כ"ה אדר שני תשנ"ז


ר' יהודה (יודיל) בן יונה ז"ל
י"ד אדר שני תש"ח


ר' יהואש מנחם בן צבי ז"ל
ו אדר שני תשמ"ט


ר' טוביה בן שמואל בערנהארד ז"ל
כ"ו אדר שני תשי"ט


ר' חיים וולף בן משה ז"ל
י"א אדר שני תשמ"ו


ר' חיים בן זאב ז"ל
ט אדר שני תשמ"א


ר' חיים בן דוב ז"ל
י"ז אדר שני תשנ"ז


ר' זלמן דוב בן משה ז"ל
י"ז אדר שני תשי"ז


ר' זכריה בן יצחק ז"ל
ה אדר שני תשל"ו


ר' זאב נח בן יצחק ז"ל
ז אדר שני תש"ל


ר' הלל בן משה חיים ז"ל
י"ג אדר שני תש"ח


ר' דניאל בן שלמה ז"ל
ט אדר שני תשכ"ה


ר' דוב ניסן בן מאיר ז"ל
כ"ו אדר שני תשל"ח


ר' גוסטר גציל זיגל בן מאיר ז"ל
כ"ו אדר שני תשל"ו


ר' בצלאל בן משה ז"ל
כ"ז אדר שני תש"ח


ר' ארי' בן דוב ז"ל
ט"ז אדר שני תשמ"א


ר' אלעזר בן נתן הכהן ז"ל
י"ט אדר שני תשמ"ט


ר' אלכסנדר בן יצחק אייזיק ז"ל
א אדר שני תש"ס


ר' אליעזר בן ראובן רובין ז"ל
א אדר שני תשנ"ז


ר' אחיה בנימין בן חיים יצחק ז"ל
ה אדר שני תשל"ח


ר' אהרן בן משה ז"ל
כ"ז אדר שני תשכ"ז


ר' אדריאן בן אלעזר הכהן ז"ל
ג אדר שני תשמ"ו


ר' אברהם בן יוסף הלוי ז"ל
כ"ז אדר שני תשל"ג


ר' אברהם בן דוד זנויל ז"ל
כ"ה אדר שני תשנ"ב


פרופ' גבריאל אייזיק בן אשר ז"ל
כ"א אדר שני תשמ"א


מ' איטה רשל בת אליהו אריה ע"ה
ד אדר שני תשמ"ו


מ' איטה שיינדל בת משה ע"ה
י"ח אדר שני תשנ"ב


מ' תאג'ה בת אהרן ע"ה
כ"ז אדר שני תשנ"ב


מ' שרלוטה בת יצחק ע"ה
כ"ז אדר שני תש"ס


מ' שרה צ'ושין בת אהרן ע"ה
י"ז אדר שני תשל"ו


מ' שרה מרים בת ברוך פסח ע"ה
ט אדר שני תשמ"א


מ' שרה בת משה אהרן ע"ה
כ"ו אדר שני תשמ"ט


מ' שרה בת ישראל יעקב ע"ה
ו אדר שני ת"ש


מ' שרה בת אשר למל ע"ה
א אדר שני תשכ"ה


מ' שושנה שולמית בת ישראל זאב ע"ה
ז אדר שני תש"ס


מ' ריבא בת שמואל גרשון ע"ה
כ אדר שני תשל"ג


מ' רחל בת דוב ע"ה
ט"ו אדר שני תשל"ג


מ' רחל בת סינה ע"ה
י אדר שני תשל"ו


מ' רוזליה רוזי בת שמואל ע"ה
ט"ו אדר שני תש"ס


מ' רוז בת חיים בליכובסקי ע"ה
כ"ט אדר שני תשמ"ט


מ' רבקה בת טוביה אליהו ע"ה
ט"ו אדר שני תשס"ג


מ' ראזע בת צבי ע"ה
ה אדר שני תשכ"ז


מ' צפורה פייגל בת שכנא ע"ה
י"ח אדר שני תשי"ט


מ' צפורה בת ראובן ע"ה
י"ז אדר שני תשס"ג


מ' צפורה בת אליהו ע"ה
כ"ב אדר שני תשנ"ז


מ' פרידא רחל בת אלתר שלמה יצחק ע"ה
י"ז אדר שני תשל"ו


מ' פערל פייגא בת יצחק ע"ה
י"ג אדר תשי"ג


מ' פייגא מרים בת יוסף ע"ה
ז אדר שני תרפ"ט


מ' עלקא בת יוסף ע"ה
כ"א אדר שני תשל"ג


מ' עטרה קריינדל בת יחזקאל ע"ה
י"א אדר שני תשמ"ד


מ' סלי בת יוסף ע"ה
י"א אדר שני תשל"ג


מ' סימה שבע בת אברהם ע"ה
ג אדר שני תשמ"ד


מ' מרים מניה (מלכה) בת זושיא ע"ה
כ"ה אדר שני תשנ"ב


מ' מלכה צרטל בת אברהם אפרים ע"ה
כ"ט אדר שני תשמ"א


מ' מלכה דבורה בת יעקב ע"ה
כ"ג אדר שני תצ"א


מ' מלכה בת שרגא פייבל ע"ה
כ"ד אדר שני תשנ"ה


מ' מאשה בת חיים ע"ה
י"ט אדר שני ת"ש


מ' לאה בת יהודה ע"ה
י"א אדר שני תשל"ו


מ' לאה בת משה ע"ה
ד אדר שני תשנ"ה


מ' יונה בת זלמן ע"ה
ט"ו אדר שני תשל"ג


מ' יוכבד חוה בת מנחם מנדל ע"ה
י"ג אדר שני תשל"ג


מ' יהודית בת מרדכי ע"ה
ג אדר שני תשכ"ב


מ' יהודית בת אליעזר ע"ה
א אדר שני תשמ"ט


מ' טילה בת יצחק ארי' ע"ה
ח אדר שני תשל"ו


מ' חשא מערא בת אברהם שלום ע"ה
כ"ח אדר שני תשל"ג


מ' חנה דברה בת צבי יהודה ע"ה
כ"א אדר שני תשכ"ה


מ' חנה בת יהושע ע"ה
ז אדר שני תשמ"א


מ' חיה לאה בת גד יהודא ע"ה
כ"ג אדר שני תשנ"ה


מ' חיה ביילא בת ברוך ע"ה
א אדר שני תשכ"ה


מ' חיה בת נתן ע"ה
ט"ו אדר שני תשמ"ו


מ' חיה בת זלמן אלתר ע"ה
ב אדר שני תשנ"ה


מ' חוה בת יעקב אלעזר ע"ה
י"ט אדר שני תשס"ג


מ' ולי (בילא) בת דוד ע"ה
כ"ה אדר שני תשנ"ב


מ' הענא בת אלימלך ע"ה
א אדר שני תשכ"ה


מ' הענא דבורה בת זעליג ע"ה
כ אדר שני תש"ח


מ' הענא בת אלימלך הלוי זוננשטיין ע"ה
א אדר שני תשכ"ה


מ' דורה בת קלמן ע"ה
ד אדר שני תשמ"ט


מ' דבורה בת יעקב ע"ה
ה אדר שני תש"ס


מ' גיסי בת גרשון ע"ה
ה אדר שני תשמ"א


מ' גיטל בת ישראל ע"ה
א אדר שני תשל"ג


מ' בתיה בת אברהם יחזקאל ע"ה
ז אדר שני תשי"ז


מ' ברטה בת נחום ע"ה
כ"ח אדר שני תשמ"א


מ' ברוריה בת משה הכט ע"ה
י"ח אדר שני תשמ"א


מ' בלומא פריידא בת יעקב חיים ע"ה
כ"א אדר שני תשי"א


מ' בלה בת שלמה דוד ויסמן ע"ה
י"ג אדר שני תשמ"ד


מ' אסתר רבקה בת מרדכי ע"ה
כ"ט אדר שני תשכ"ז


מ' אסתר בת מימון ע"ה
כ"א אדר שני תשמ"ו


מ' אייגה בת לוי ע"ה
א אדר שני תשמ"ד


מ' איטא לאה
י"ב אדר שני תר"ע


מ' איטא בת יהודה לייב ע"ה
ט אדר שני תשל"ג


מ' אטי בת בויום קרצו ע"ה
י"ג אדר תשנ"ד


מ' יענטא פריידא (פריידל) בת אהרן ע"ה
ח אדר שני תשנ"ז


הגאון ר' יוסף חיים
י"ט אדר שני תרצ"ב


ה' נפתלי נטליו בן שמואל צבי ז"ל
כ"ג אדר שני תשס"ג


ה' דוד בן זאב ז"ל
י"ט אדר שני תשמ"א


ה' אברהם משה (מוניק) בן ישראל יחזקאל ז"ל
י"ד אדר שני תשס"ג
 
 
זכויות החברים - עץ חיים
מוסדות התורה  ישיבת עץ חיים

דף הבית >  מאמרים על 'עץ חיים' >  מפי אמרם

    מפי אמרם


רב שיח  מיוחד ומאלף עם האחים הרה"ג  רבי צבי אריה טוקצינסקי שליט"א העומד  בראשות מוסדות 'עץ חיים' והרב רבי  יוסף טוקצינסקי שליט"א חבר הנהלת  המוסדות.
מרוה לצמא | ט"ו סיון תשע"ד
מאת: אהרן טייטלבוים

מוסדות 'עץ חיים' הירושלמיים,  מוסדות התורה הוותיקים ביותר בארץ  הקודש, היו רגילים יהודי העיר לומר:  לכאן נכנסים ב'טלית קטן' (במלאות שלוש  שנים), ויוצאים ב'טלית גדול' (לאחר מאה  ועשרים)...

אכן, 'עץ חיים' ליווה את תושבי ירושלים  דאז משחר נעוריהם ועד אחריתם. את  צעדיהם הראשונים החלו ילדי העיר  בתלמוד התורה, וגם לאחר נישואיהם הם  נותרו ללמוד בישיבה, עד זקנה ושיבה.  רבבות תלמידים יצאו מ'עץ חיים' במרוצת  הדורות, בהם גדולי עולם, בכירי הפוסקים  וגדולי האדמו"רים.

בחודש זה, לפני יותר ממאה ושבעים  שנה, בי"ח בסיוון תר"א, הוקמו מוסדות  'עץ חיים' על ידי רבה של ירושלים, מרן  הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל. ברב שיח  מיוחד ומאלף שקיימנו עם האחים הרה"ג  רבי צבי אריה טוקצינסקי שליט"א העומד  בראשות מוסדות 'עץ חיים' והרב רבי  יוסף טוקצינסקי שליט"א חבר הנהלת  המוסדות, הצטיירה תמונה מופלאה של  מוסדות שיסודם בהררי קודש, ואשר ליוו  ופיארו את עיר הקודש ירושלים לדורותיה,  עד עצם היום הזה.

הראיון התקיים בין כתלי תלמוד התורה  'עץ חיים', השוכן באורח זמני בבניין מוסדות  'זוויעהל' ברחוב שמואל הנביא בירושלים.  הרבנים טוקצינסקי הם בניו של הגאון  רבי ניסן אהרן זצ"ל, שנפטר לפני כשנתיים.  הגרנ"א היה בנו של הגאון רבי יחיאל מיכל  טוקצינסקי זצ"ל, אשר היה נשוי לנכדתו  של הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל, רבה של  ירושלים. הגר"ש היה זה שמינה את נכדו  לשמש כראש ומנהל הישיבה ומוסדות 'עץ  מהפך בירושלים שלפני 170 שנה: תלמוד תורה לילדים הוקם על  ידי הגר"ש סלנט זצ"ל סיפורים אותנטיים מכלי ראשון על 'עץ  חיים', מוסדות התורה הוותיקים ביותר בארץ הקודש, מפי מנהלי  המוסדות הרבנים טוקצינסקי, נכדיו של המנהל הראשון הגאון  רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי זצ"ל עץ שפירותיו מתוקים לראשונה:  לת"ת הולכים ילדים  היוזמה, ההקמה, ההשקעה בחינוך, גיוס התרומות, המעבר אל מחוץ לחומות, הפירות המתוקים חיים'. הרבנים טוקצינסקי מעשירים את  השיחה בזיכרונות האצורים עמם במשך  שנות דור, חלקם מאשר שמעו מפי זקנם  ואביהם, לצד עובדות ואנקדוטות שאותן  חוו בעצמם.

לא רק לבעלי יכולת מה היה הרקע להקמת תלמוד התורה  הראשון בארץ?  תלמוד התורה וישיבת 'עץ חיים' נוסדו  בקיץ שנת תר"א, כאמור, בידי הגר"ש  סלנט, ברובע היהודי בעיר העתיקה. באותה  עת לא היו בארץ תלמודי תורה כלל.  הסיטואציה הייתה אז, שמספר אבות היו  שוכרים מלמד שילמד את ילדיהם. הילדים  היו לומדים בצוותא באחד מחדרי הבית, או  בביתו של המלמד, ללא חלוקה לרמות. היה  זה לימוד קבוצתי, שבו ילדים בעלי יכולות  שונות ובגילאים שונים לומדים בכפיפה  אחת. כמובן, מי שהתברך באמצעים, יכול  היה להרשות לעצמו לקחת מלמד מוצלח  ומעולה. מי שלא הייתה הפרוטה מצויה  בכיסו, נאלץ להסתפק במלמד פשוט.  כך נוצר פער משמעותי בין רמת הידע  של הילדים, רק בגלל מצבם הכספי של  הוריהם...

הגר"ש סלנט החליט כי אסור לאפשר למצב כזה להתרחש, וכי יש לקבץ את כל  התלמידים תחת קורת גג אחת, ולתת להם  חינוך ולימודים שווים. כמי שהיה אחראי  על המצב בירושלים, שהיה ה"אבא" של  העיר, החליט הגר"ש שחייבים לפעול למען  חינוך הילדים, כפי שהוא התבטא: "גם אם  יצאו מהם חייטים וסנדלרים, לפחות שידעו  גם ללמוד כהלכה"...  הרעיון החדשני המרכזי, שעמד בבסיס  אמנת 'עץ חיים', היה הקמת מסלול  לימודים המתחיל מגיל צעיר ומסתיים  לאחר הנישואין, מסלול הבנוי ממסגרות  תלמידים בעלי יכולות שוות, הלומדים  יחדיו. הדבר היווה חידוש מהפכני, לעומת  השיטה שהייתה קיימת עד אז בירושלים.

מיד עם ההכרזה על הקמת הת"ת, התקבצו  כולם ללמוד במבנה אחד, כנהוג בימינו?  לא. תחילה פוזרו כיתות הלימוד בין  מבנים שונים ברחבי העיר העתיקה. רק  בשנת תרי"ז רוכזו התלמידים בקבוצת  מבנים, שהיו סמוכים לחצר בית הכנסת  ה'חורבה', יחד עם בית הדין של ירושלים.  לתלמוד התורה ניתן השם 'ישיבת עץ חיים'.

שיטת הלימוד הייתה מבוססת על זו  של מרן הגר"ח מוולוז'ין זצ"ל, שאותה  קיבל ממרן הגר"א זצ"ל - להשקיע היטב  בלימוד החומש, ולאחר מכן לעבור מיד  ללימוד הגמרא. בימינו, יש המשקיעים חלק  נכבד מהשנים בלימוד המשניות, אבל ב'עץ  חיים', עד היום, ממשיכים בדרך שהתווה  לנו הגר"ש סלנט.  לדאוג גם לקמח זמן קצר לאחר שהוקם הת"ת, הוקמה  גם הישיבה לבחורים. האם הגר"ש סלנט  מסר בה שיעורים? אכן, בתחילה מסר הגר"ש שיעורים  בישיבה שהוקמה. השתתפו באותם  שיעורים גם למדנים גדולים מקרב תושבי  השכונה. הם היו בטוחים שישמעו פלפולים  עצומים, אבל הופתעו לשמוע שיעור עממי  ופשוט. לאחר השיעור ניגשו אליו אותם  למדנים ושוחחו עמו בלימוד. הם ניסו  להעלות מספר נקודות וקושיות שבהן  התחבטו, ולהבנתם נותרו בלתי פתורות,  אבל הגר"ש לא התרגש מכך. הוא חזר ואמר  להם שוב ושוב את השיעור, עד שהם קלטו  כי הכול נהיר ובהיר. הגר"ש הצליח לפשט  את הסוגיה בצורה כזו, שכל ספקותיהם  נעלמו והתפוגגו.

מנין היו המשאבים להחזקת המוסדות? בשנת תר"ח, כאשר תלמוד התורה  והישיבה היו במצוקה כלכלית, לא שקט  הגר"ש סלנט עד שקם ונסע לווילנה, שם  גולל בפני ראשי הקהילה את מצבו הקשה  של המרכז החינוכי. הודות להשפעתו נוצרה  קרן מיוחדת, שמטרתה לבסס את קיום  הישיבה.  שמענו כי הגר"ש לא הסתפק רק  במגבית בליטא ורוסיה. הוא הגיע גם  ללונדון ולמנצ'סטר, והרחיק אפילו עד  פולין וגליציה, לשם גיוס הכספים למען עניי  ירושלים בכלל ומוסדות 'עץ חיים' בפרט.  מספרים, כי כשהגיע למעונו של הגה"ק  מרן בעל ה'חידושי הרי"ם' מגור זי"ע, שוחח  עמו בלימוד, והרבי התפעל מאוד מגאונותו.  מכיוון שהגר"ש הורגל להתפלל תפילת  ותיקין בכל יום, חיפש מנין כזה גם בעיירה  גור, אך לא מצא, משום מה. הוא החליט  להתפלל ביחידות, כדי לא לשנות ממנהגו.  מישהו שהבחין בו גילה את אוזנו של  הרבי, שהאברך שעמו נפגש אתמול נוהג לא  על פי ההלכה... אך ה'חידושי הרי"ם' לא  התייחס לדברים וקבע כי: "האברך הזה  יודע מה הוא עושה"...

כמו כן מסופר, כי הגיע בנדודיו גם לעיירה  בעלזא, שבה שימש אז כרב וכאדמו"ר  מרן הגה"ק ה'שר שלום' מבעלזא זי"ע.  ה'שר שלום' נודע בכך שריפא את החולים  שביקרו אצלו באמצעות כף ידו. הרבי היה  ממשש את האזור הנגוע, והחולי והכאב,  כמו המחלה, חלפו מיד.  באותה עת סבל הגר"ש מכאבים  בכתפו, אולי מחמת המאמץ שהיה כרוך  בנסיעה המפרכת הזו. כשביקר בקודש  פנימה, לא סיפר הגר"ש לרבי על מיחושיו  כלל. להפתעתו, קם הרבי ממקומו, העביר  את אצבעותיו הקדושות על גבי הכתף של  האורח הרם, וראה זה פלא, הכאב חלף כלא  היה.  דרמה בלב ים אחד האברכים מחסידי גור, שהיה  תלמיד חכם ולמדן מופלג, השתוקק לעלות  לארץ ישראל. הוא נכנס להגה"ק מרן בעל  ה'שפת אמת' זי"ע וקיבל ממנו את ברכת  הדרך. לפני הפרידה, הרבי, שהכיר היטב  את הגר"ש סלנט, ישב וערך אליו מכתב,  וביקש מהאברך למוסרו לגר"ש כאשר יגיע  לירושלים.

כאשר הפליג האברך עם משפחתו  באנייה, מישש הוא בכליו כדי לוודא  שהמעטפה עמו. הלה היה בטוח כי היא  מכילה חידושי תורה, והתאווה לעיין בהם.  הוא לא יכול היה לעמוד בפני יצר הסקרנות  ופתח את האיגרת. לתדהמתו, נכתב בה:  "אני שולח לך אברך תלמיד חכם, כדאי לך להכניסו לישיבה"'. האברך ההמום לא  חשב פעמיים, קרע את המכתב והטילו אל  הים, אל הנחשולים הגועשים.

רעייתו, שהבחינה במעשיו, השתוממה  ונבהלה: "למה עשית את זה?"  האברך הנחוש הסביר לה ללא ניד עפעף:  "אני מעוניין ללמוד בעצמי, ללא  התגנדרות. מכתב כזה עלול להביאני  חלילה וחס לכדי גאווה ולנפח את מעמדי  ואת ישותי, על שזכיתי שהרבי מצייד אותי  בהמלצה מידו. אינני חפץ להשתמש בכתר  התורה. זו לא התכלית שלי בלימוד".

כשהגיע האברך לירושלים, נכנס לגר"ש  סלנט כדי לקבל ברכת 'שלום עליכם', הציג  את עצמו, וביקש להיכנס ללמוד בישיבת  'עץ חיים'.  "פה צריך ללמוד, אם סתם מחפש  פרנסה אתה, אין מקומך כאן..." אמר לו  הגר"ש באופייניות טיפוסית. כנראה, מצבה  הכלכלי של 'עץ חיים' באותה תקופה היה  קשה, מה שלא אפשר לכל מי שהתדפק על  שעריה להתקבל.

"אני מבקש ללמוד בלבד, אין כוונתי  לשם ממון", חזר האברך על משאלתו.

בעודם משוחחים, נשמעה נקישה על  הדלת. בפתח עמד הדוור, ובידו מכתב מ...

פולין הרחוקה. השולח: ה'שפת אמת'  מהעיירה גור...

הגר"ש מיהר לפתוח את המכתב, ונאמר  בו כדלהלן:  "שלחתי מכתב עם האברך, אבל בטוחני  שפתח אותו, וכשראה את תוכנו החליט לא  להעבירו אליכם... לפיכך אני משגר מכתב  נוסף, להמליץ עליו כעל בן תורה אמתי  ולבקש מכם להכניסו לישיבה שלכם"...

עם קריאת השורות הספורות הללו, אורו  פניו של הגר"ש: "התקבלת. אבל בתנאי  אחד: עליך להגיע אליי לעתים תכופות, כדי  'לדבר בלימוד'"... האברך סבר וקיבל.

התורם העשיר נדהם ויש המשך מרגש לסיפור: כעבור זמן מה הגיע עשיר גדול מחו"ל  לעיר העתיקה, וביקש להתרשם מהמוסדות  ולתרום בעבורם סכום כסף נכבד. הסבא,  רבי מיכל, נטלו עמו וערך לו סיור מקיף  בין כל אגפי המוסדות, הת"ת והישיבה  וכדומה. לקראת תום הסיור הציע רבי מיכל  לעשיר להגיע למעונו של זקנו, הגר"ש סלנט,  ולחתום כאן את סיורו.  הנדבן, יחד עם רבי מיכל, הגיעו לבית  הגר"ש והתקבלו כמובן בסבר פנים יפות  ובלבביות רבה. לפתע, נכנס לבית הגר"ש  מיודענו האברך. הוא נכנס בלא להקיש  על הדלת, נאמן להבטחתו להגיע מדי פעם  לשוחח בלימוד. כאשר הבחין בו הגר"ש,  נטש את אורחו הדגול, רץ לעבר האברך  ופתח עמו בשיחה תורנית.

העשיר נפגע עד עמקי נשמתו. הוא הגיע  לתרום כסף, והנה הוא זוכה ליחס משפיל  שכזה? הוא הסמיק מזעם והחליט לעזוב  את הבית.  רבי מיכל היה שרוי במבוכה רבה. הוא  חשש מטרפוד כל הביקור, שבו השקיע  יגיעה ויזע. אבל הוא לא ויתר מהר כל כך,  ולא נתן לכל עמלו ללכת לטמיון.  "בוא נצא לעת ערב לסיור נוסף ברחבי  העיר העתיקה", הציע לעשיר הכעוס.  איכשהו הצליח לפלס מסילה ללבו, והלה  נעתר לבקשה.

בעודם פוסעים מעדנות בסמטאות העיר  העתיקה, עברו ליד דירה ששכנה בירכתי  המבנה. היה זה מין מרתף, שרק מחצית  מחלונותיו הציצו לרחוב, בעוד המחצית  האחרת הייתה שקועה באדמה. זה היה  ביתו של האברך שלנו, שהיה חי בצמצום  ובדוחק רב...  רבי מיכל הציע לגביר שלצדו לגחון מעט  לעבר אשנבי הבית ולהביט פנימה. המראה  שבו נתקל גרם לו להתחלחל: הוא נוכח  כיצד האברך מושיב על ברכיו את הילד  הגדול, לומד עמו בחביבות ובנעימה, ואחר  לוקח פרוסת לחם, מושח אותה בשמן זית  ומגיש לו לאכול. אחריו הושיב את בנו השני  על ברכיו, וכמעשהו בראשון, כך נהג גם  באחיו. גם תורם של הבן השלישי והרביעי  הגיע, אבל הם כבר לא זכו בפרוסה שלמה,  אלא במחצית הפרוסה, משוחה בשמן זית.

לאחר הארוחה הדלה השכיב האב את  ילדיו הרכים על הארץ לשנת הלילה שלהם,  ואז שב למקומו ולגמרתו והוסיף לשקוד על  תלמודו לאורו הקלוש של הנר.

העשיר פרץ בבכי נסער ופלט: "אני לא  רוצה יותר לראות כלום. די לי בכך... עכשיו  אני מבין למה עזב הגר"ש סלנט את השיחה  אתי ברגע שבו נכנס האברך הצדיק הזה..."  למותר לציין כי התרומה שתכנן להרים  הוכפלה באותו מעמד.  מלכים ושרים בתוך... כוך השמועה מספרת כי גם ביתו של הגר"ש  סלנט שימש בשלב מסוים את 'עץ חיים'.

הגר"ש היה מסתפק תמיד במועט  שבמועט. הוא היה דר בתוך גומחה קטנה  בחצר ה'חורבה', ובה קיבל מלכים ושרים,  רבנים ואישי ציבור שבאו להקביל את  פניו...

כאשר הגיע פעם נדיב תושב חו"ל לביקור  בעיר העתיקה, וראה את מעונו של הגר"ש,  הוא נסער מאוד, וביקש לבנות בעבורו בית  חדש. אבל הגר"ש דחה את ההצעה בתוקף.  "טוב לי פה. מי שמחפש אותי יסתפק בכוך  שלי"... כאשר המשיך הלה להפציר ולא  הרפה, נעתר הגר"ש לבסוף. הוא הסכים כי  ייבנה בעבורו חדר מגורים מרווח, אך התנה  זאת בכך שהגומחה הננטשת תשמש את  תלמוד התורה, "ולאחר פטירתי, גם החדר  החדש ישמש את תלמוד התורה של 'עץ  חיים'". הגביר נענה, ונפנה בזריזות לעשות  כמצוותו.

על הקשר שבין 'עץ חיים' ל'חורבת  רבי יהודה החסיד', או בשמה המקוצר  'החורבה', שבסמוך לה התגורר הגר"ש,  מסופר, כי לקראת סיום בניית 'החורבה',  נוצר מחסור בכוח אדם.  באותה תקופה עלה החשש כי הטורקים  ששלטו בארץ, ולא ראו בעין יפה את הבנייה,  ינסו להערים קשיים על סיום המלאכה  מטעמים שונים. בשל כך ביקשו היזמים  לגייס כוח אדם נוסף למלאכת הבנייה, כדי  להגביר את הקצב. הם שקלו לבקש זאת  מתלמידי 'עץ חיים', אך חששו מפני הנאמר  בגמרא כי "אין מבטלים תלמוד תורה  אפילו לבניין בית המקדש", ולשם כך נועצו  ברבם הגר"ש.  "מתיר אני את הדבר", קבע הגר"ש,  ונימק: "יש בבניין החורבה משום קירוב  הגאולה. כל יום שחולף ועדיין לא נגאלנו,  הוא בבחינת פיקוח נפש, וכאשר בפיקוח  נפש הדברים אמורים, הרי ודאי מותר  לשבץ תלמידים למלאכה".

לאחר פטירתו של הגר"ש שימש ביתו,  בהתאם לצוואתו, במשך שנים ארוכות,  כחדר לימוד בעבור ישיבת 'עץ חיים'  הסמוכה. כך גם ארון הספרים, שהותיר  הגר"ש לשימוש רבני הישיבה. הגר"ש כתב  בצוואתו:  "את הספרים שבארגז האדום, לתת  לנכדי הבחור נתן נטע סלנט, ואת אלו  שבארגז הירוק אני נותן במתנה לישיבת  'עץ חיים' בחצר ריה"ח (רבי יהודה החסיד)  זצ"ל, וישמרו בהארגזים שבביתי המיוחדים  לספרים. ותלמיד חכם שירצה ללמוד בהם  ילמד בבית הזה דווקא ולא יוציאם החוצה,  ואחר הלימוד יחזירם למקומם".  הבטחתו של ה'חזון איש' גם אביכם המשיך, מן הסתם, במסורת של  גיוס כספים לצורך המוסד.  כשביקש אבינו לצאת לחו"ל למסע מגבית בעבור 'עץ חיים', בשנת תש"י, היה  סבינו הגאון רבי מיכל חולה. אבא היה בנו  יחידו, והוא חשש להשאיר את אביו במצב  כזה. הוא נועץ בסבא, ואמר לו כי הוא שוקל  לנסוע לבני ברק, כדי להיוועץ במרן ה'חזון  איש' זצ"ל אם לצאת למסע. אבל הסבא  ניסה להניא אותו מכך.  "למה?" שאל אבא, "ממה אתה חושש?" הגיב הסבא: "ומה תעשה אם יורה לך  ה'חזון איש' לא לנסוע?"  "אז לא אסע", ענה אבא.  "אם כך, אם אתה מקבל על עצמך לציית  לכל פקודה של ה'חזון איש', אתה רשאי  לצאת אליו", אמר הסבא.

הגיע אבינו ל'חזון איש', שטח בפניו את  שאלתו, והוא פסק כי אבא חייב לצאת  לצורך זה לחו"ל. ה'חזון איש' אף הבטיח  לאבא כי הוא יצליח במסעו, וכי יזכה לשוב  לארץ ולמצוא את אביו בחיים... שזה בעצם  היה החשש המרכזי.

רק מי שהוא "מלאך" יכול להתחייב  כך... אומרים הרבנים, ומוסיפים: אבא  נסע, שהה שם חצי שנה, וכשחזר, אכן מצא  את אביו במיטבו. סבא המשיך לחיות עוד  חמש שנים לאחר אותה נסיעה...

צריך גם מעיל, נעליים...

האם הגר"ש סלנט היה מעורב גם בענייני  הת"ת השוטפים? על אף טרדותיו המרובות בבעיות הכלל  והפרט, היה הגר"ש דואג לכל ענייני 'עץ  חיים'. הוא נשא את המוסדות על לבו ממש.  הגר"ש היה נוהג לבקר בחדרי הלימודים  מדי יום כמעט, כדי לעמוד בעצמו על מצב  התקדמותם של התלמידים, וגם היה בוחן  את ידיעותיהם. הוא נהג אף לנבור בשקיות  האוכל שהילדים היו מביאים, וכשראה  שהשקית דלה וריקנית, היה משחיל לתוכה  דבר מאכל או פרוטות מספר, מבלי שהילד  ידע או ירגיש בכך. כשראה שילד מתהלך  במעיל קרוע או נעליים מטולאות, היה שולח  אותו מיד אל החייט או הסנדלר, שיתפור  לו על חשבונו בגדים חדשים או נעליים  חדשות. הגר"ש היה האבא של הילדים ושל  המבוגרים, רוחו הגדולה הייתה חופפת על  הכול.

יש לכם אינדיקציה לכמות התלמידים  שהוציאו מוסדות 'עץ חיים' מקרבם? במשך שנות קיומם, הוציאו מוסדות  'עץ חיים' אלפי תלמידים. מהם כאלה  המשמשים כיום בקהילות ישראל כרבנים,  דיינים וכדומה, ומהם העוסקים בתחומי  המסחר השונים, אבל נוהגים להתפאר  תמיד כי 'היו פעם בני ישיבת עץ חיים'.  לפני זמן מה נוסד 'חבר תלמידי עץ  חיים', והוא מונה אלפי חברים, ביניהם  כאלה הממלאים תפקידים נכבדים ביותר  בציבור. מעניין לציין כי אף אלו מבין  הבוגרים, שהתרחקו במשך הזמן מאורח  החיים של היישוב הישן, מזכירים בחיבה  ואהבה עמוקה את אותם ימים, שבהם  חבשו את ספסלי הישיבה.

מושג חדש: הסעה לת"ת מתי עברו מוסדות 'עץ חיים' לתוך העיר  החדשה? בשנת תרס"ח יזם הסבא רבי מיכל  את רכישת הקרקע ליד רחוב יפו, להקמת  סניף של הישיבה. עם הקמת בנייני הישיבה  במרכז העיר הוקם במקום גם כולל,  ששימש בעיקר את בוגרי הישיבה. אגב,  הסבא היה הראשון שהכניס את מושג  ה'הסעות' לתלמוד התורה. מישהו תרם  רכב ישן, שבו נדחסו בכל בוקר עשרות  ילדים, בדרכם לת"ת. באותה תקופה לא  היו רכבים מצויים כל כך בירושלים, הדבר  היה אז חידוש מרענן ומפתיע.

כמאה שנים היינו שם, ברחוב יפו,  עד שלאחרונה הפך מרכז העיר למוקד  סחר ובילוי, כידוע לכולנו. פנינו לגדולי  ישראל, ובהם מרנן הגרי"ש אלישיב,  הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל, ולהבחל"ח  הגראי"ל שטיינמן שליט"א, וכולם אמרו  לנו שחייבים לעזוב את המקום, מחמת  המפגעים הרוחניים ששוררים בו.  מכרנו את השטח ליזמים פרטיים, הם  מתכוננים להקים שם פרויקט נדלנ"י של  מגורים ומסחר. בכסף שקיבלנו רכשנו את  המתחם ברחוב ישעיהו, שבו שוהה כעת  תלמוד התורה של רוז'ין, ובעבר שכן בו בית  הספר 'לעמל'. בית ספר זה היה הראשון  בירושלים, בשעתו, שפרץ את הגדרות  והכניס לימודים כלליים אל שעריו, בניגוד  לדעת גדולי ישראל...  לקראת הרכישה קיבלנו את ברכתו של  מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א. הוא הציע  לנו לסייד מחדש את הכתלים, כדי שיהא זה  בבחינת "פנים חדשות שבאו לכאן". כאשר  ביקרנו במעונו של ראש ישיבת בריסק,  מרן הגאון רבי דוד סולובייצ'יק שליט"א,  התבטא בפנינו: "דעו לכם, כי 'עץ חיים הינו  קודש קודשים', וכל צעד שאתם נוקטים  צריך להיגזר מהמחשבה הזו".  לקראת אלול תשע"ה אנו צפויים לעבור  למשכננו החדש, בעזרת ה', ולתקן בס"ד את  אשר עיוותו מנהלי בית הספר 'לעמל' ששכן  בו, ותחת החינוך הזר שהוענק שם, נמשיך  לשמר את המסורת המפוארת של דרך  ישראל סבא, עד ביאת הגואל. 


להורדת המאמר לחץ כאן