ישיבת עץ חיים

כסליו

אמירת קדיש בתשלום

תרומות

מונצחים

גלרית תמונות

דף הבית > מאמרים חינוכיים > קשר האב עם הבן

קשר האב עם הבן

בס"ד

קשר האב עם הבן

דרשה שנשא המשגיח הרוחני

הרב ברוך קוגלמן שליט"א

בכנס חינוכי

התכנסנו כאן הורים לילדי ישראל. עלינו לדעת כי בידינו נתון תפקיד גדול חשוב והוא חינוך ועיצוב הדור הבא, להרבות חיילים לד'. בעניין זה אנו עוסקים כל ימינו, כולנו: ההורים, המחנכים, תלמודי התורה, הישיבות, וכל החסידויות ושאר החוגים למיניהם. אמנם כולם מדברים על כל השיטות והדרכים הנכונות וכולם עוסקים בזה. אך יש חלק בחינוך והוא חלק מרכזי, שרק אב, יכול להנחיל לבנו, על ידי הקשר הטבעי שיש בין אב לבן. ואכן הדבר ניכר ביתומים ל"ע שחסר להם החלק הבסיסי הזה.

וככל שאב ימלא את תפקידו וחלקו בחינוך בנו בצורה נכונה יותר, כך השפעתו תהא ניכרת על בנו לאורך ימים ושנם. וכדאמר רבי חנינא (חולין כ"ד ע"ב) 'שמן וחמין שסכתני אמי בילדותי הן שעמדו לי בעת זקנתי, והיה יכול לעמוד על רגל אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו וזה בגיל גבורות. מה יותר שהאב ממלא את תפקידו בצורה נכונה בימי ילדותו של הבן, הרי השפעתו תשפיע לאורך ימים. ואם הדברים אמורים בנוגע לגופו, על אחת כמה וכמה כשהמדובר הוא בנפש הילד. ככל שישקיעו יותר בנפשו ורוחו, יעמדו לו הדברים כל ימי חייו.

אמרינן בגמרא (קידושין כ"ט ע"א) 'האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות ויש אומרים אף להשיטו במים'. יש בין האמורים, דברים שהן חיובי האב, כגון פדיון הבן. ויש מהן דברים שהם חיובי האב על הבן.

באופן רגיל כל אב המנהל את חייו כמו שצריך, ממלא את תפקידו כאב כראוי, משקיע ועוקב על חינוך בנו. אך בכל זאת מן הראוי לחדד כמה עניינים, בכדי שנהיה ערוכים ונדע מה לעשות במקרים מסוימים ובשעת הצורך.

על כן נחלק את תפקידי האב לשלשה. והם, מורה דרכו, תומך בנו, הבן – עסק האב. ונבאר.

מורה דרכו.

לכל אדם יש במשך ימיו ספיקות והתחבטויות לרוב. וכל אחד היה מעדיף לו היה לו מורה דרך שיפשוט לו ספקותיו וינווט אותו בסערת החיים. אך כמובן עדיף שלבן אדם מן השורה יהיו לו עצמאות וכולת החלטה עצמית. אך בגלל קטנות המוח, מעדיפים רוב האנשים על פי רוב שמישהו אחר יחליט בשבילם.

אך כאשר המדובר הוא בילד קט ובאמת כאשר אן לו אף אחד שמגיש לו עזרה והכוונה בנושאים בהם הוא צריך להחליט, הוא עלול לאבד שיווי משקל במחשבה ולשקוע בחוסר בטחון עצמי. אכן, ניתן לומר לילד לפעמים, כי חשוב שיגיע להחלטה בכוחות עצמו, אך לא בתחושה שזורקים אותו למים ואומרים לו להחליט, כי אם אדרבה, אנחנו איתו ונעזור לו תמיד בדרכו.

בספר חובת התלמידים בהקדמתו, בקריאה להורים ומחנכים, מתריע על התקופה החדשה שאסור לרדות בתלמידים. ואכן צריך לומר לילד כי המחנך שלו זה רק הוא בעצמו, כי הילד אינו חפץ ברודה מעליו, אבל למורה דרך הוא כן זקוק.

תומך בנו

הילד חייב לחוש כי יש לו תמיכה ומשענה לכל צרכיו. לא מבעי בצרכיו הגופניים, כלחם לאכול, בגד ללבוש, צעצועים והנאות למיניהם. אלא בעיקר כאשר הוא נמצא במצוקה רגשית או נפשית בגלל החברה, התלמוד תורה, המלמד או ההנהלה. אביו חייב להיות התומך בו אף כאשר הגיע למצב שהוא נענש על ידי אי מי מהתלמוד תורה. על אביו לתת לו תמיכה ותחושה של משענת ברגעיו הבלתי נעימים ולא להוסיף מכאוב על מכאובו. עליו ליצור קשר עם המלמד או המשגיח ולשאול מה ניתן לעשות בכדי לפתור את הבעיה ולצאת מהמצב הבלתי נעים.

הבן - העסק האב

על האב מוטלת החובה לדעת מה הם מעשיו של בנו. מי הם חבריו, מה הם תחביביו, וביותר, מה הן כישרונותיו והישגיו. אך עליו לעשות זאת בשום שכל ולהשגיח שבנו לא יחוש על ידי כך שהוא כבול בידי אביו. ואביו עומד עליו על כל צעד ושעל ולא נותן לו מרחב מחיה. כאשר מבחינים שאכן יש נוצר מצב שלבן הרגשה כזו, הרי על האב לדעת כי יש לבנו על ידי כך איזה שהוא ענין שגורם לו אי סדר ועליו להרפות. כי זה ממש עניין של 'יצא שכרו בהפסדו', ואין הצר שווה בנזק תחושות הבן, ועדיף להפסיד מעט בידיעת האב. מלבד כך שבסופו של דבר עלולים להגיע לכך שהבן ימרוד.

וכאן נרחיב מעט על אופן הקשר הישיר שבין האב לבן.

הלימוד עם הבן (פארערן)

לימוד האב עם בנו, לחזור על הנלמד בכיתה, מטרתו הוא, כדי שהאב יחווה עם בנו את הלימוד. והבן יקבל את תחושה שזה מעניין וחשוב לאביו. על כן צריך לדעת שיש הבדל באופי הלימוד, לפי רמת הבן.

ילד מוכשר שיודע היטב את החומר הנלמד, הוא רוצה להתבטאות ולהראות את ידיעותיו. במקרה כזה הלימוד הוא דבר חוויתי ומאד כדאי שהאבא ידע את החומר ויצלול אתו לעומק או להכין יחד אתו בעיון, ולכל הפחות להקשיב לו.

ילד ממוצע, שיש לו פה ושם מעט טעויות, על אביו לתקנו בצורה נעימה וידידותית ולא בטרוניה. בוודאי ובוודאי לא במשפטים הנותנים לילד תחושה ש"תפסו אותו על חם".

אם הילד הינו מן המתקשים מאד בלימודם. צריך לדעת, שזמן זה של לימוד האב עם הבן, אין זה הזמן המתאים לנסות להחדיר בילד את החומר השבועי. זה לא ילך! באופן כזה הלימוד יהיה רק סיוט. גם מצד האב, שזה יתסכל אותו, ויביא לו כעס ומרירות. וגם מצד הרגשת הבן. וזה יגרום רק לנזק ולא לשום תועלת.

על כן, הדבר הנכון הוא שהאב יכין עם הבן את החומר של שבוע הבא וייתן לו הטרמה לנלמד. כך יודע הילד שלא בוחנים אותו, וגם האב יודע שהוא לא צריך לדעת את החומר. תועלת הדבר היא, גם שהאבא חווה אם התלמיד את הלימוד, וגם לילד יש תועלת עצומה, משום שבדרך כלל תלמיד חלש, יש לו בעיה עם רצף השיעור והטרמה בלימוד תעזור לו, שאפילו אם יאבד חלק מהשיעור יוכל להשתלב בהמשך.

ואם יודע שיש חלק מהחומר שלמדו השבוע שהבן יודע אותו, ילמד איתו גם את זה.

הקשר עם המחנכים.

גם לו הייתה המערכת של ההורים והמלמדים כולה, פועלת מתוך הכרה של קדושת העבודה הטמונה בחינוך ילדינו, גם אז היינו צריכים לקשר כל הזמן, כדי לעקוב אחר התוצאות וההתרשמות, גם של ההורים וגם של המלמדים וההנהלה. לדעת איך להמשיך בקידום כל תלמיד לפי הנתונים הקיימים. ובפרט שלדאבוננו ישנם רבים שלקויים בנגע המלומדה, הקשר והדרבון והערות, הן ממש הבסיס לתפקוד המערכת וייעולו. המערכת פועלת מאד לפי דרישת הסביבה.

ילדים שיש בהם צורך לשימת לב מיוחדת, או משום שזה דרוש להם או בגין מוגבלות מסוימת שיש להם, אין כל ספק שיש צורך כפול בקשר רציף עם הרבי והמשגיח, כפי אשר נבאר בהמשך את אופן הקשר. אך גם ילדים שהם סטנדרטיים או אפילו ילדים מוצלחים שלא נראה כי יש צורך בקשר עם הרבי, רואים בעליל שאלו המקיימים קשר עם המחנכים ילדיהם מתקדמים הרבה יותר.

גם יש כאן את העניין של אל תמנע טוב מבעליו. מלמד שמשקיע את כל כוחו ואת כל יומו בילדכם, דרוש לו למען הצלחת עבודתו הקדושה משוב קבוע מההורים.

צורת הקשר המקובל והמוכיח את עצמו:

1) פתק שבת: המטרה העיקרית של הפתק היא, שהתלמיד יראה שנושא החיידר מעניין את האביו. כמו כן, גם הרבי מרגיש ורואה את ההתעניינות וזה נותן לו הרגשה טובה וחשק לתפקד. כך גם ישקיע יותר בבן, כי הוא רואה מתעניינים באופן קבוע.
לכן כדאי להוסיף ולציין בפתק, עניינים מיוחדים שחוויתם עם בנכם, זה מוסיף ב 100 % על משוב רגיל.

2) שיחה בטלפון.

3) דיבור ישיר עם המלמד.

4) מסירת מסר על ידי ההנהלה.

השי"ת יעזור שכולנו נעשה את עבודתנו מתוך הכרה נכונה בחשיבותה ונצליח בחינוך הבנים ונראה מהם רוב נחת רוח.