זכויות החברים - עץ חיים
מוסדות התורה  ישיבת עץ חיים

דף הבית >  מאמרים חינוכיים >  הדרך להצלחה בחינוך

    הדרך להצלחה בחינוך


בס"ד

מהי הדרך להצלחה

ברצוני לכתוב הפעם על ענין חדש. אנשים רבים מספרים שהם היו בהתלהבות גדולה מאד לגבי דבר מה. לא משנה בדווקא איזו פעולה מסוימת זו, הם קמו בבוקר בהתלהבות מוחלטת, בהרגשת תשוקה לקדם פרויקט עליו חלמו מזמן, ואמרו לעצמם: היום אני חייב לעשות את הדבר הזה. ואכן היה להם מאד טוב עם זה.

אך לאחר זמן מה, הם חשים כי ההתלהבות פגה לה והם עוברים לפסימיות גמורה. לפתע אין להם כוח לזה ונדמה להם שזה לא מצליח וזה לא מה שהם חשבו בהתחלה.

ואנחנו שואלים, מה בעצם קרה כאן. איך יתכן, שאדם מתעורר בבוקר עם תשוקה והתלהבות לדבר מסוים, ולמחרת, לא רק שהתשוקה נעלמה, אלא הוא מסתכל על כל הדבר בפסימיות. כפי שסיפר לי אחד               .

בכדי שנוכל להבין את המתרחש כאן, עלינו להבין כי כל אחד נולד עם כוחות, עם עוצמות, יכולות וכישרונות. וכאשר האדם מממש אותם, הוא מרגיש חוזק ואופטימיות, וזה גורם לו להתלהבות בעשייתו.

אך כאן עלינו לדעת כי יש מצב שבמהלך גדילת האדם, חלק מכוחותיו ויכולותיו נכנסים ל"הקפאה". וזה יכול לקרות על ידי כך שמאן דהו יאמר לנו משפט כדוגמת: "אֶה, את מי זה יעניין בכלל", או "חבל לך על הזמן אין לזה סיכוי" וכדו'. וזה יכניס לנו יכולת מסוימת להקפאה מסוימת. או אז אנו חשים כי זהו זה, נגמר לנו הכוח. משפטים כאלו ואחרים, הם אלו שלוקחים לנו את הכח.

גם אם קורה ונכשלים בדבר מה פעם אחת, ומישהו אומר לי על כך משפט מייאש, הוא בעצם מכניס לי את הכוחות להקפאה.

וכשהכוחות נכנסים להקפאה, באים במקומם כוחות אחרים, אשר בשפה המקצועית הם נקראים "גרמנילים". הגרמנילים הללו, מייצרים לנו בלב תחושות של פחד, חוסר בטחון, ספקות. וכשזה קורה, כל העוצמות שלנו אינם באים לידי ביטוי.

עלינו לבדוק, כשאנחנו חשים שאין לנו כוחות, האם זה בעצם הגרמנילים, שהם כעת שולטים עלי.

כשאדם עומד על יד מערה וצועק לתוכה את המילה כן! הוא ישמע הד חוזר: כן כן כן... ואם הוא יצעק לא! הוא ישמע הד: לא לא לא... ואם שני אנשים יצעקו לתוכה, האחד כן והשני לא, הם ישמעו הד: כן לא כן לא כן לא...

אותו הדבר בעניינינו, כאשר הכוחות שלנו הם חיוביים וצועקים: כן! יש לנו את העוצמה והיכולת. ואזי הפעולות שלנו יהיו בצורה חיובית, ואנחנו נעשה ונעשה.

וכאשר מתוך תוכי אני שומע קול של חולשה וספק, שאומר לי מי ערב לכך שאני אצליח וכו', זה בעצם קול של: לא לא לא. וזה גורם לנו לא לעשות.

והגרוע מכל הוא, שמצד אחד אני מרגיש תשוקה לפעול, כן, ומד שני אז מרגיש ספק, לא, אז אני שומע: כן לא כן לא כן לא... וזה מחליש אותנו.

איך מתגברים על הבעיה הזאת, כיצד משתלטים על הגרמנילים הללו שמייאשים אותנו ולא מאפשרים לנו להוציא מכח אל הפועל את הכוחות הטמונים בנו?

תשובה היא כי יש שלושה דברים, שעל ידם ניתן להתגבר עליהם.

1) להתחבר למקור הכוח.

האדם צריך להכין לעצמו תחנות הצלחה ולהכין לעצמו רשימה של הכוחות שלו ושל ההצלחות שלו ושל כל מיני פעולות שהוא עשה בעבר והצליח בהם. על הרשימה הזאת להיות צמודה אליו. וכאשר הוא נמצא במצב שמעלה בו ייאוש, שיוציא את הרשימה, יקרא בה ויתחבר אליה. ממילא הוא יתחבר אל מקור הכוח שלו.

המוח שלנו יכול להתמקד רק בדבר אחד. אם נמקד אותו בכוחות שלנו, נקבל כוחות ואנרגיה חיובית. ואם נמקד אותו בכישלונות שלנו, נקבל כוחות שלילים ונרגיש חולשה וחוסר אונים וכו'.

לכן בשלב הראשון יש צורך בחיבור לכוחות הפנימיים ולהצלחות שהיו בעבר. ולנסות לחיות את ההצלחות הללו בחוויה מושלמת, כאילו ההצלחה מתרחשת כאן ועכשיו.

עלינו להבין שהמוח שלנו אינו מבחין בין דמיון למציאות. וכאשר אדם מדמיין הצלחה שהייתה לנו בעבר, הוא מקבל עוצמה ומשדר כוחות לפעולה

וכאשר המוח חושב על כישלון, אפילו שכעת לא מתרחש שום כישלון, אלא הוא רק מפחד מכישלון שעלול לקרות לו, כבר הכח נכנס להקפאה.

2) חיבור לנקודת הבחירה.

לכל אדם יש את היכולת לבחור איך להגיב. לאחר שהוא התחבר לתחנת ההצלחה, יש באפשרותו להתחבר כעת ל"נקודת הבחירה". כלומר, אני הוא הבוחר, וכרגע בחירתי היא להתעלם ממה שאמרו לי. אני בוחר לפעול למרות מה שאמרו לי.

כאשר יש לנו מודעות לנקודת הבחירה, אנחנו לא נכנסים באופן אוטומטי למקום שלוקח אותנו למצב אחר ובלתי רצוי. אלא אנחנו מתחברים במודעות לנקודת הבחירה ואז יש באפשרותנו לקחת אחריות על המצב ולנהל את עצמנו.

אנחנו לא נאפשר לזרים בעזרת מספר משפטים, לייאש אותנו. לא ניתן לאחרים ללחוץ לנו על כפתורי ההפעלה של האישיות שלנו, ואנו ננהל את עצמינו בעצמינו.

והחיבור שלנו לנקודת הבחירה יוביל אותנו לדבר השלישי כדלהלן.

3) פעולות קטנות להצלחה.

בשלב הזה עלינו לעשות פעולה קטנה. לא פעולה גדולה שמייאשת אלא פעולה קטנה למען המטרה הגדולה.

למשל, אם אני רוצה לעשות פרוייקט מסויים, אני אשאל את עצמי, איזה דבר קטן אני צריך לעשות היום, בכדי לקדם במשהו את הפרוייקט. לדוגמא, גננת שברצונה לפתוח גן בביתה. היא עלולה לחשוב, "מה פתאום שירשמו דווקא אצלי, יש כ"כ הרבה גנים וזה בכלל לא ריווחי. ובפרט שהשכנה חיוותה את דעתה שאין לזה בכלל ביקוש". ואז היא תחוש שהגרמנילים מתחילים מתחילים לפעול והיא תכנס לייאוש.

או אז עליה להתחבר להצלחותיה ולהזכר כיצד היא היתה בעבר גננת מוצלחת ומוכשרת וכולם חיבבו אותה. ואח"כ לנקודת הבחירה,והיא תאמר לעצמה, אני לא אתן למשפט אחד להרוס לי את כל תכניותיי.  ואז לשלב השלישי, הפעולות הקטנות כגון להרים טלפון אחד למי שצריך. ובעזהשי"ת בהמשך תהיה הצלחה גדולה.

כך על האדם לצעוד שלב אחר שלב, פעולה אחר פעולה. לו היה שומע ומקשיב ופועל לפי הוראות הגרמנילים, ברור שאל המטרה אותה סימן לעצמו הוא לא היה מגיע.

אם נפעל לפי שלושת השלבים הללו, נראה כי גם כאשר אנחנו שומעים משפטים מייאשים, ואנחנו לא רואים אור בקצה המנהרה, בכל זאת אנחנו מצליחים לשלוט במצב ולהגיע אל המטרה.

ובכן, גם כהורים, עלינו להיזהר לא לשדר לילדינו כוחות של 'גרמנילים', לא לפנות אליהם בדיבורים המשדרים חוסר יכולת עצמית.

לפעמים ילדים רוצים לבטא יכולת ולעשות משהו מסוים. למשל, ילד רוצה להוכיח שהוא יכול לשטוף רצפה. הוא נוטל את הדלי, הסחבה והמקל ומתחיל לשטוף את הרצפה. אמו באה לבדוק את המצב ואומרת לו: "לא! אתה לא שם לב שנשאר פה המון מים?! אני לא מרשה לך יותר לשטוף רצפה. אתה לא מצליח, זה לא מתאים לגיל שלך, כשתהיה גדול אני ארשה לך!"

אמירות מסוג זה זורעות בילדים 'גרמנילים', והם ישתקו אותו. הילד צומח וגודל ואיתו האמירות שזרענו במוחו צומחות יחד איתו ומתנגנות לו כל העת במוחו וקופצות לו כמו פופקורן.

כל אחד יכול לבדוק לעצמו, אם יש לו כאלו אמירות שנאמרו לו בקטנותו והם עדיין מתנגנות לו בראש.

וגם כשגדלים וכבר "כן יודעים לשטוף רצפה", לגרמנילים זה לא משנה והם עדיין מסתובבים לו בראש, וברגש. והילד לא מפתח עצמאות.

מטרתנו היא כל העת לעודד את יכולותיו של הילד גם אם הן אינן מקסימליות וחלקיות כרגע. עלינו לעודדו ולפתח בו את תחושת המסוגלות.

ומסוגלות היא לאו דווקא הצלחה. כי איננו מצפים ממנו הצלחה במאת האחוזים. אלא שתחושת המסוגלות זורעת בילד בטחון עצמי וכך נוצרת היכולת לחוש מוצלח, אני יכול, אני מצליח. וכך הוא אכן יותר ויותר יצליח.